הרצאה מדגימה- שימוש של ההורה בחירותו על מנת להעביר מסר מגדל בגילאים שונים.
הרצאה מדגימה- שימוש בשפה המגדלת.
בהרצאה זו, אבקש לתת דוגמאות קליניות, המראות כיצד שימוש בחשיבה ובפרקטיקה של “השפה המגדלת” פותח בפני ההורים אפשרויות חדשות, לעיתים מפתיעות, להשפיע על ילדם תוך הישענות על החופש השלם שיש ברשותם, לבחור כיצד לתת ביטוי בהיר לעצמם.
העיקרון שאבקש להדגיש ולהדגים כאן, הוא האפשרות להיחלץ ממצב שגורם להורה קושי, סבל ודאגה, מבלי להיכנס למאבק. אני אבקש להראות שהיחלצות זו, אפילו היא חד צדדית וללא הסכמתו או שותפותו של הילד/ המתבגר/ המבוגר הצעיר, תביא לשיפור בקשר (גם אם לא באופן מידי) , תאפשר למידה חדשה של הבן או הבת את עצמם, ותביא לחידוש תהליך התפתחותי שנעצר או השתבש.
לעיתים, די להורה לתת ביטוי מילולי בהיר לעצמו , לרגשותיו ובקשותיו, וכשביטוי זה מתרחש באופן הנכון ובזמן הנכון, יש בו כדי לחולל שינויים מרשימים. ההורה, בשפתנו “מאיר” עצמו כמגדלור, ומסמן את עצמו לילדו באופן שמאפשר לילד “לחשב את דרכו מחדש” ולמצוא את הכיוון לחבור אל ההורה. הדרך שבה אנו מנחים את ההורה לדבר את עצמו, דקדקנית מעט, דורשת מההורה לוותר על הרבה מהמלל שהוא וילדו רגילים בו, ולאמץ מסרים רזים ומדויקים כאלומת אור. דווקא מכיוון שערוץ זה דורש העמקה שאין לנו את התנאים הנוחים לעסוק בה כרגע, אני מבקשת להדגים לשם הפשטות, באמצעות סיפורי טיפול שבהם ההורים “האירו” עצמם באמצעות פעולה, באמצעות מסר התנהגותי. אני מבקשת להדגיש, שבחירה במסר התנהגותי נעשית לאחר שמוצו כל אפשרויות ההשפעה הדיאלוגיות, הנוחות כל כך לכולנו.
הדגש בהדגמות אלה, הוא על החופש להשתחרר משגרות מוכרות, במצבים שבהם הצוות- המטפל וההורה, מגיעים למסקנה מלומדת, ששיגרות, מנהגים, טקסים משפחתיים מסוימים, הופכים לכאלה שמאשרים ומקבעים הפרה של איזון בקשר הורה- ילד.
אדגים מתוך סיפורי- טיפול של ילד בן 4 , של נער בן 12 ואסיים במבוגר צעיר בן 27. בשלוש המשפחות מדובר בהתערבות קצרה, שאחריה follow up של מספר שנים.
הוריו של יותם הגיעו להדרכה כשיותם היה בן 4. ליותם אחות גדולה בת 7.
האם תמר, פרצה מיד בבכי מיד כשהגיעו, ואמרה שאינה רוצה להביא ילדים נוספים לעולם מכיוון שהיא אם כושלת. חלומה היה להקים משפחה גדולה, ועכשיו תסתפק בשני ילדיה, לפחות עם בתה הבכורה היא מצליחה לא רע..
ההורים תיארו את יותם כילד שקשה לגדלו, עקשן ולעיתים פרוע. הבעיה המרכזית של האם עם יותם הייתה שיחסו אליה גרם למפגשי אחרי הצהריים בגן השעשועים להיות סיוט עבורה, בשל הקושי שלה להשפיע עליו וההתעלמות שלו ממנה. חמור אפילו יותר, מבחינת תחושת ההשפלה, היה האופן בו יותם קיבל אותה כשבאה לאסוף אותו מהגן. הוא היה פורץ בבכי ונצמד אל הגננת. תמר הייתה משדלת אותו לבוא איתה, סופגת את המבטים המרחמים או הביקורתיים של אימהות אחרות בגן.
התרשמתי מזוג הורים עדין ואכפתי. הקשר הזוגי חם ואוהב. האם הייתה בטיפול מתמשך וטוב סביב חוויות ילדות מורכבות, בעלות גוון מתעלל.
כיצד אפשר לחלץ את יותם ואת אמו מהכאב והתסכול בקשר ביניהם?
לאחר שווידאתי מעל לכל ספק, שאין כל תוקפנות גלויה ביחס של האם אל יותם, כיוונתי את האם לחדול לקחת חלק במפגש הקשה עם יותם בשעת איסופו מהגן. ביקשתי מהאם שתגיד ליותם, שהיא מאד רוצה לאסוף אותו מהגן בחיבוק ושמחה של שניהם. בינתיים היא רואה שזה לא כך, ועד שלא תוכל להיות בטוחה שהמפגש בין שניהם יהיה נעים לשניהם, היא תחכה לו במכונית מחוץ לגן והסייעת תלווה אותו למכונית. כשהוא יוכל לקבל אותה בסבר פנים יפות היא תשוב להיכנס לגן. הסייעת ליוותה את יותם פעמיים לחניה. לאחר מכן יותם פנה אל אימו וביקש שתשוב להיכנס לגן. קבלות הפנים הקשות לא חזרו עוד על עצמן.
לגבי שעות הבילוי בגן השעשועים, האם מסרה ליותם, שלמחרת יום שבו היה לה קשה מדי בגן השעשועים, היא מעדיפה שישחקו משחק שקט בבית, כי אינה יכולה ללכת יום אחרי יום אם לא נעים לה בגן השעשועים.
השיפור שחל בקשר בין יותם לאימו היה מהיר ביותר. יותם, ילד עם עוצמות רגשיות עזות, זקוק היה למפגש עם אם שהיא סובייקט, שיודעת לשמור על עצמה (ועליו כמובן) ויודעת לבטא את עצמה באופן בהיר ובלתי מהוסס. הרגיעה שבה, והאם שקמה את בטחונה באימהות. בהמשך נולדו למשפחה שני ילדים נוספים , ובכל פעם שאני פוגשת את תמר (אנו גרות באותו אזור) היא מחייכת ומזכירה שכמעט ותרה על חלומה להקים משפחה גדולה, והיא כל כך שמחה באימהותה ליותם ולשאר ילדיה.
דוגמה מתוך סיפור טיפול נוסף, היא מתוך הטיפול של אביתר, תלמיד כתה ו’ בשעת הפניה. אביתר, נער מבריק וחביב, חדל ללכת לבית הספר. הוריו הופנו לטיפול “אייכה” על ידי הפסיכולוג שניסה לסייע לו. הפסיכולוג אמר להורים, ומסר לי בשיחתנו שאביתר אינו עושה שימוש בטיפול, הוא פסיבי ומתחפר, והוא אינו מצליח לסייע לו.
אביתר בן אמצעי, יש לו אחות גדולה ממנו ואחות צעירה ממנו. ההורים חביבים ועדינים. האם ואביתר, סובלים מרמת חרדה גבוהה, בעיקר סביב אינטראקציות בינאישיות. מתיאור ההורים את יחסו של אביתר לטיפול ואת יחסו של אביתר אליהם, עלה שאביתר אינו מחזיק ב”עמדת יחס של אחריות” כלפי האתגר הניצב בפניו. הוא ממתין שההצלה תגיע באופן ניסי, ובעיקר מבטא כעס ומחאה מול אמו שקצרה ידה מלהושיע אותו. האם יושבת אתו בכל ערב ליד מיטתו, בשעה שהוא בוכה על הבעיה הגדולה שלו, ומפציר בה שתמצא פתרון. היא מחפשת עוד ועוד רעיונות, ואביתר פוסל אותם בזה אחר זה. לאחר מכן הם נפרדים, כואבים, כל אחד למיטתו. האב חש לא בנוח מול טקס- מנהג זה, אך אינו רוצה להוסיף על מצוקת השניים שגם כך מרקיעה שחקים.
ייעצתי לאם לשחרר עצמה באופן חד צדדי מטקס זה. במקומה, יפגוש האב את בנו. עבדנו יחד על השפה שתשמש את האב במפגש זה- ללא עצות וללא האצות. נוכחות רגשית אוהדת ותומכת, ומסרים המייצגים את המציאות, שאין בכוחם של ההורים לחלץ את אביתר מהקושי שלו. אביתר כעס ומחה. ביטא תוקפנות והאשמה כלפי “התפטרותה” של האם מתפקידה המסורתי. האם עמדה בכעסו, ואף החלה לצאת בערב לבלות עם חברות ונהנתה מהחופש החדש שלה. בסיוע של מורה למדעים אקטיבית במיוחד, חזר אביתר לבית הספר לאחר זמן קצר, התקבל לחטיבה יוקרתית ועושה חייל.
השיפור המהיר שחל, הוא תולדה של יכולת האם לשרטט את גבולותיה ומגבלותיה. היא ויותם אינם אדם אחד, וההתמודדות שלהם עם החרדה, אינה יכולה להתנהל כצוות. האם היא סובייקט נפרד, מוגבל, שזקוק גם לאבא בתמונה. אביתר לא נעזב לנפשו, אבל צוות לו בן ברית חדש, בעל יכולת טבעית יותר להשיב לו את הבעלות המציאותית על קשייו.
דוגמא שלישית ואחרונה היא מתוך סיפור טיפול של הוריו של עומר, בן 27. עומר, הצעיר מבין 3 אחים, היה “ילד בלגן” מגיל צעיר. ההורים הגיעו לייעוץ, מיואשים, כשפנה אליהם לסיוע כספי, בפעם המי יודע כמה, כשתוכניות שלו כיצד להתפרנס קרסו שוב. זה לא שאינו חרוץ, אבל משהו בתכנון, במימוש, אינו עובד נכון, וההורים מזרימים כספים כבר שנים. בניגוד למסורת המשפחתית עומר לא פנה ללימודים גבוהים (אף פעם לא התלהב ללמוד). הוא נישא בגיל צעיר עם בחורה מורכבת שאינה עובדת בעצמה, ושניהם רואים בהוריו המבוססים של עומר משענת כלכלית יציבה. רמת החיים הגבוהה שהזוג הצעיר חי בה, כמו גם תחושת הזכאות של עומר לפנות שוב ושוב להוריו שיזרימו כספים לקופתו מוציאים את האב מדעתו. האב זועם על עומר, אך בלחץ אשתו מוסיף להזרים כספים. האופן בו הוא מטפל בכעסו, הוא דרך נזיפות, גערות, ועצות רבות שמאלץ את בנו להקשיב להן.
לאב הייתה התנגדות פנימית עצומה להמשיך ולממן את הזוג הצעיר שכל בחירותיו היו מנוגדות להשקפת העולם, לערכיו ולדרכו של האב שבנה עצמו מגיל צעיר בכוחות עצמו. האפשרות לחלץ עצמו מהמעגל, דרשה מאתנו כצוות, להגיע למקום בו יוכל שלא לתת, מבלי לכפות ייעוץ ונזיפות, ומתוך עמדה פנימית של אמון ביכולתו של עומר ללמוד להתנהל נכון יותר ביחסיו ובעולם העבודה. לא מדובר חלילה בנטישה חד צדדית של עומר, אלא בשידור של מסר חדש. “אני לא יכול עוד לתת באהבה ובחפץ לב. בתנאים הנוכחיים אני בוחר שלא להציל אותך מבחירותיך. לא אוכל להעביר לרשותך כספים. אני מאמין בך ומחכה לך שתוכל להיעזר בי באופן שמתאים לשנינו.”
כיום עומר ואשתו, עובדים שניהם ופרנסתם יציבה. הקשר עם ההורים נכון לשני הצדדים, אם כי דורש ערנות ועדינות. זהו מפגש בין 4 אנשים בוגרים הפוגשים אלה את אלה מתוך כוונה טובה ונכונות לעבוד על מערכת היחסים. לאחרונה רכש הזוג הצעיר דירה, בסיוע ההורים, באופן שהיה מרשים ביותר, מבחינת היכולת להתנהל כצוות.
כמובן שההדגמות מתוך הטיפולים, אינן מפורטות באופן שניתן להבין את התהליך על פרטיו המלאים, אתגריו, ונקודות המפנה שבו.
ביקשתי להדגים, רעיון אחד מרכזי בלבד- יכולתו של ההורה, לנהוג כסובייקט בן חורין, החופשי לבחור שלא לקחת חלק בשגרה, הרגל או טקס, שאינם נכונים לו רגשית וערכית, היא בעלת פוטנציאל טרנספורמטיבי, לקשר וליכולת של הבן/הבת להתפתח בתוך ומתוך קשר זה.