fbpx

כמה מחשבות על חירות

הילה אלקיים ,2011

מאמר על החירות מאת הילה אלקיים ורונית בן דב חנוך

נושא:
חירות ההורה/חירות הילד
סוג:
מאמר

המסע הגדול של בני ישראל אל חירותם לפני כ 3500 שנה היה מסע מכונן בכל מה שקשור למאבק האדם לחירות. מסע זה היווה השראה למסעות אחרים בהיסטוריה המודרנית. אולם מה משמעותו של המסע אל החופש, ומה המשמעות של היות האדם חופשי?

במסע שעשו בני ישראל ממצרים, הם השתחררו מעולו של פרעה ומחיי העבדות, אך בעיקר עשו מסע לעבר השחרור מהגבלות החירות שחוו מתוך עצמם. לא בכדי הולכו בני ישראל במדבר 40 שנה על מנת להשתחרר מהעבדות שבתוכם. השחרור מהנוגשים שבתוכנו הוא האתגר הגדול מכולם עבור כולנו.

כאשר מחילים את ההבנה הזאת על מסע של כולנו, ההורים של ימינו, לעבר החופש להיות הורים טובים ראוי שנשאל לשם מה היינו אנחנו נשלחים מטעם עצמנו אל המדבר ל40 שנה? ממה עלינו להשתחרר על מנת לממש את חירותנו כהורים?

חירות ההורים מתבטאת בחופש שיש להם לבחור את הערכים לאורם הם רוצים לחיות ולחנך את ילדיהם. מהרגע שנעשתה בחירה, ההורים צריכים להתמודד עם “איומים” לא מעטים מתוכם, על מנת להצליח במשימה לגדל את ילדיהם לאורם של ערכים אלה. נביא מעט דוגמאות למצבים בהם ההורים לא מצליחים להשתחרר מהאיומים שבתוכם וכיצד הדבר מתבטא בהתנהלותם מול ילדיהם.

בעבודתנו אנו נתקלות לא פעם במצבים בהם אין קשר בין מערכת הערכים בה מחזיק ההורה לבין ההתנהלות שלו בפועל. לדוגמא הורים שרוצים לחנך ילדים לכבד את האחרים ומשלימים עם יחס מזלזל של ילדיהם כלפיהם או כלפי אחרים. הורים שרוצים לחנך את ילדיהם להיות ישרים, מחפים עליהם ומשקרים בשמם על מנת שלא “יסתבכו” עם המורה בבית הספר או המפקד בצבא. הורים המבקשים לגדל ילדים אחראיים אך מוותרים כאשר הילד אינו עומד במטלות תואמות גיל ויכולת שלקח על עצמו, או נמנעים מלהטיל על הילד מטלות כאלה. הורים שרוצים לגדל ילדים לא מפונקים אך יחד עם זאת מסיעים את ילדיהם לכל מקום גם כשהדבר לא הכרחי ונענים לכל בקשה ולעיתים לכל גחמה שלהם. הורים שחושבים שתרבות הצריכה היא רעה חולה, אך לא עומדים בלחץ שהילדים מפעילים ומציידים אותם בכל חידושי הטכנולוגיה וקונים להם מותגים על מנת שלא ירגישו שונים או נחותים בקרב חבריהם ועוד. הדוגמאות הן רבות. מה מגביל את האפשרות של הורים אלה להיות בני חורין להנכיח את עצמם ואת ערכיהם בקשר עם ילדיהם?

ניהול קונפליקט באופן מתאים עם הקרובים לנו ביותר במעגל המשפחתי בכלל  ועם ילדינו בפרט תובע מאתנו לעיתים קרובות התמודדות “חזיתית”  עם חוסר הביטחון שלנו, עם הפחדים שלנו, עם הבלבול שלנו. בקונפליקטים, גם הפשוטים והשכיחים ביותר שהזכרתי למעלה, נתבע מאיתנו להיות מסוגלים לא להיות “משועבדים” לרגשות אלה. דרוש ביטחון על מנת להחליט לסרב לילד הבטוח שבקשתו מוצדקת; דרוש אומץ לעמוד באיום אמתי או מדומה כשאיננו נחלצים “להציל” את ילדנו מטעות שעשה; דרושה בהירות וצלילות על מנת להבחין מתי ישנו פער בין ערכינו לבין התנהגותנו . כשאלה אינם זמינים לנו נוצר פער בלתי רצוי בין מערכת הערכים שלנו למסרים אותם אנו מעבירים.

במקרים בהם קיים פער בין מערכת הערכים בה מחזיק ההורה והעשייה בפועל  והאחרונה אינה נגזרת טבעית של מערכת הערכים לאורה הוא מבקש לחנך את ילדיו, יפנים הילד את מערכת הערכים העומדת מאחורי אופן ההתנהלות המעשי של ההורה. למשל ילד שחוסכים ממנו כל מאמץ יפנים (למרות מסר מילולי של הוריו בשבח היכולת לעשות מאמץ) את המסר שמאמץ לא אמור להיות חלק מחוויית החיים ולמותר לומר שהוא לא ידע איך להתאמץ מכיוון שלא נדרש למאמץ ולא פיתח את היכולות להתנהל מול משימות הדורשות מאמץ. חשוב לזכור שהעולם  הערכי משתקף במציאות באמצעות המעשים – כלומר באמצעות צורת ההתנהלות  בפועל. לפיכך המעשים גם מבטאים את עולם הערכים וגם משמרים אותו בו זמנית. מימוש מתאים של חירות ההורה “לגדל” את ילדו באופן התואם את ערכיו, תובע מההורה לממש את חירותו לבחור את תגובותיו המילוליות והמעשיות כך שישקפו את אמונותיו, העדפותיו, השקפותיו.

ערך החירות הינו ערך מרכזי במודל של “אייכה” ומתבקשת כאן השאלה אם כך מה בנוגע לחירותו של הילד? האם חירות ההורה וחירות הילד אינן מתנגשות זו בזו?

 לשיטתנו  לילד שמור החופש לבחור להתנהל שלא בהתאם למתחייב מהערכים בהם מחזיק ההורה. מצב כזה כמובן מצער את ההורה ומדאיג אותו. ההורה, שלא רוצה לפגוע בחופש הבחירה של הילד אך מעוניין לכוון אותו להתנהל בהתאם למערכת ערכיו (שהוא מאמין שהיא לטובת הילד) אינו “משתלט” או כופה, אך מביא למימוש מקסימלי את האוטונומיה שלו עצמו.  

ההורה מאפשר לילד את החופש  להתנהל בהתאם לבחירות שלו, אך אינו מצטרף מאונס לדרך שאינה מקובלת עליו. ההורה מניח לילדו לשאת בתוצאות בחירותיו מתוך תקווה שהתוצאות הלא נוחות יביאו אותו להבין שבחר בדרך שאינה רצויה. להורים שמורה החירות שלא להצטרף לדרכו של ילדם ושלא להגן עליו בכל מחיר ובכל זמן מפני טעויותיו. לדוגמא מתבגרת שמאחרת לקום ולהתארגן בבוקר ועל ידי כך גורמת לאיחור של בני המשפחה האחרים  לבית הספר או לעבודה, אינה יכולה “לצרף” את הוריה לדרכה ללא בחירתם. המתבגרת  מתנהלת למעשה בהתאם לסט ערכים שמשמעו, צרכיהם של אחרים לא מעניינים אותי, ואני לא באמת צריכה להביא אותם בחשבון בהתנהלות שלי. ההורה שערך ההתחשבות יקר לליבו יכול להנכיח אותו  בחיי המשפחה לא על ידי זה שימשיך להתחשב בבת ולחכות לה מידי בוקר אלא דווקא על ידי החלטה להניח לבת להתנהל כפי שהיא רוצה אך להודיע לה שמעתה והלאה הוא יוצא בבוקר בשעה קבועה, ואם המתבגרת מאחרת הוא לא ממתין לה אלא נוסע לדרכו. בכך הוא מעביר את המסר: אני לא תומך בהתנהגות לא מתחשבת, ואני חופשי להחליט שאני נוסע לדרכי גם אם את עדיין לא מוכנה. “על הדרך” הוא גם מעביר את ערך החשיבות של דיוק, עמידה בלוח זמנים והתחייבות למקום עבודה. ההורים אם כן הינם בני חורין לא להעמיד את עצמם לרשות הילד ולא לתמוך במישרין או בעקיפין בסוג התנהלות המנוגד לערכיהם.   

באופן הזה נשמרת חירותם של כל הצדדים המעורבים בקשר – חירותו של ההורה וחירותו של הילד. כמו כן נשמרת יכולתו של ההורה לבטא את הערכים בהם הוא מאמין בתוך הקשר עם ילדו. כאשר ההורה חופשי להתנהל באופן הזה הוא מלמד את הילד כמה שיעורים חשובים על החיים. שיעור על המשמעות האמתית של המושג חופש, שיעור על כך שכל צורת התנהלות היא בחירה, ושכל בחירה כרוכה במחירים. תפקידנו כהורים לעזור לילדינו לעשות את הבחירות שאנו מאמינים שייטיבו איתם ושהמחירים שהן גובות ראוי שישולמו.

בחזרה למאגר המידע
Open chat
כתבו לנו
דברו איתנו - במה נוכל לעזור?