אייכה
יום העיון השנתי השביעי בנושא הורות וחינוך כתרופה ל”שיגעון”
בית סוראסקי תל השומר
הרצאת מבוא לשיטת אייכה ליום העיון הורות וחינוך כתרופה ל”שיגעון”
אורנה שלו והילה אלקיים
אני רוצה להציג בפניכם בתחילת היום הזה את הבסיס של שיטת אייכה על מנת לאפשר לכם בהמשך היום להבין טוב יותר את המקרים שיוצגו כאן.
זה כמובן מיועד בעיקר למי שלא מכיר בכלל אייכה ועבורכם זה בטח יהיה קצת מאתגר להתחבר… אבל אנחנו בתחילת הבוקר אז אני מקווה שאתם בשיא הריכוז ותצליחו לעקוב…
שתי הערות לפני שמתחילה… בכל פעם שאומר הורה הכוונה יכולה להיות לכל מבוגר אחראי שנמצא בקשר מגדל עם הילד.
ובכל פעם שאומר ילד הכוונה יכולה להיות גם לנער או אפילו מבוגר צעיר וכמובן גם לילדות, ונערות…
שיטת אייכה מציגה התבוננות מזווית ראייה חדשה על היווצרות של פסיכופתולוגיה
בעיות רגשיות, התנהגותיות והתפתחותיות.
הגישות הקליניות הרווחות העוסקות בשאלה איך מתפתחת פסיכופתולוגיה מדברות , אם להציג אותן בצורה מאד פשטנית, על המניע להתנהגות הפתולוגית.
כלומר, עוסקות בהתבוננות באדם הפועל, מרגיש או חושב באופן הפוגע בו עצמו או בסביבתו כאדם המונע על ידי כוחות או מניעים השולטים בו ודוחפים אותו לכך.
הכוחות המניעים יכולים לנבוע מגורמים תוך נפשיים של הפרט, יצרים מולדים, קונפליקטים פנימיים או חסכים והם יכולים לנבוע מסביבתו של הפרט, משפחתו, והחברה בתוכה הוא חי. המשותף לכל הגורמים הללו הוא שהם מתוארים ככוחות המניעים את הפרט ודוחפים אותו להתנהגות לא בריאה הגורמת נזק לאדם עצמו או לסביבתו.
שיטת אייכה מציעה מודל המביא בחשבון עוד גורם. לגורם הזה קוראים הסביבה המתירה או הסביבה המאפשרת.
הנחת היסוד היא שכל תופעה ביקום זקוקה למרחב המאפשר את קיומה.
ברפואת הנפש כמו ברפואת הגוף, התפתחות לא בריאה מחייבת תנאים המאפשרים התפתחות לא בריאה במרחב הסובייקטיבי העוטף את הסובייקט (הילד).
כלומר כדי שתהיה התנהגות פתולוגית לא מספיק שיהיה מניע אלא נדרשת גם סביבה מתירה.
הסביבה נכנסת כאן למשוואה לא כגורם הדוחף או מניע את היחיד להתנהגות הפתולוגית, אלא כגורם המאפשר באופן לא מכוון את התקיימותה של ההתנהגות הפתולוגית.
הטענה היא שהאופן בו האדם נוהג ומגיב תלוי בסוג של שיתוף פעולה לא מכוון ולא גלוי, מצד הסביבה האנושית העוטפת אותו.
כאשר מכניסים את הסביבה המתירה למשוואה יש לנו מנוף לשינוי ההתנהגות הפתולוגית גם מבלי שחל לכאורה שינוי במניעים הדוחפים את היחיד, הילד, המתבגר או המבוגר הצעיר להתנהגות הזאת.
מה זה סביבה מתירה?
בני אדם נולדים לתוך סביבה אנושית וגדלים בתוכה. ילד חי בסביבה אנושית הכוללת ברוב המקרים הורים ובני משפחה קרובים, מורים ועובדי מערכות חינוך שונות, חברים לעיתים גם אנשי טיפול, כולם מהווים חלק מהסביבה האנושית בתוכה הוא חי. סביבה זו משדרת לו באמצעות תקשורת מילולית ומעשית מסרים הנוגעים לאופן בו הוא מתנהל.
כאשר הילד חי בסביבה שאנו קוראים לה סביבה מתירה, הסביבה משדרת לו מסרים עמומים, מבלבלים, שיפוטיים, מגוננים או המנעותיים ועל ידי כך מאפשרת לו לתת ביטוי למניעים שלו באמצעות התנהגות שגורמת נזק לו או לסביבתו.
כאשר הסביבה בתוכה חי היחיד היא סביבה מגדלת היא משדרת לו מסרים שאינם מאפשרים לו לתת ביטוי למניעים שלו, יהיו אשר יהיו, באמצעות התנהגות שגורמת נזק לעצמו או לסביבתו.
הסביבה המגלת מעודדת את היחיד לתת ביטוי למניעים שלו בדרכים מיטיבות
מכאן נובע שאם ניצור שינוי במשוואה באמצעות הפיכת הסביבה המתירה לסביבה מגדלת נוכל להשפיע על התוצאה הסופית שהיא ההתנהגות הפתולוגית של היחיד.
כיצד הופכים סביבה מתירה לסביבה מגדלת?
כאן מגיע החידוש השני של אייכה, שמעמידה לרשותו של ההורה את הכלי שנקרא התקשורת המגדלת.
באמצעות מילים או מעשים, מעביר ההורה לילד מסרים ברורים המסמנים לו מהו הכיוון ההתפתחותי הרצוי ומהו הכיוון ההתפתחותי הלא רצוי .
אילו התנהגויות אפשריות ואילו לא אפשריות בסביבה בה הוא חי.
זה נעשה באופן מכבד, מבלי להשתלט, לכפות על הילד או לפגוע בו.
ההורה נותן לילד כיוון באמצעות זה שהוא נותן מקום לעצמו כסובייקט בתוך הקשר.
הוא מאיר את רגשותיו, ערכיו וצרכיו, את מה שחשוב לו בקשר עם ילדו באופן בהיר, מכבד ולא תוקף.
ההורה כמגדלור המאיר ומגדיר רק את עצמו.
התקשורת המגדלת בנויה משני חלקים. חלק אחד כולל הנחיות לגבי שורה של התנהגויות מהן מתבקשים ההורים להימנע.
והחלק השני הוא הנחיות להורים כיצד להעביר אל הילד את המסרים שהם מעוניינים להעביר לו על מנת לכוון אותו לכיוונים שמעודדים גדילה והתפתחות או למנוע ממנו לפנות למסלולים מזיקים לעצמו או לסביבתו.
מאילו התנהגויות מתבקשים ההורים להימנע?
ההורים מתבקשים להפסיק התנהגויות שלהם המתעלמות מכוחות ילדם ומקטינות אותו כמו לגונן עליו, לקחת אחריות במקומו, ליעץ לו מבלי שהילד ביקש עצה וכו’
ההורים מתבקשים להפסיק התנהגויות המתעלמות מכבודו וערכו של הבן ותוקפות אותו כמו להטיף לו, ולהעיר לו, לשפוך עליו רגשות כשההורה לא בשליטה, להאשים אותו וכו,
ההורים גם מתבקשים לא להתעלם ולטשטש את מה שחשוב להם. לא לנהוג באופן שונה מעמדתם הפנימית, לא להישאר במרחב המשותף כאשר הם חשים לא מוגנים, לא להתעלם מהפרה של צרכים, מגבלות וערכים שלהם, ועוד…
בכל יום מתבקשים ההורים למלא שאלון העוקב אחר התקדמות היכולת שלהם לחדול מההתנהגויות שתוארו לעיל.
כאשר ההורים מצליחים למלא אחר ההנחיות הללו, הם יוצרים עבור ילדם סביבה אנושית לא חודרנית, המכירה בכוחותיו של הילד ורואה את יכולותיו. סביבה מכבדת ולא תוקפת. זוהי סביבה בה הסובייקטיביות של ההורה מוארת, והערכים ההתפתחותיים בהם הוא מאמין ברורים לילדו.
ואולם, על מנת ליצור סביבה מגדלת לא מספיק שההורה יחדל מהתנהגויות מסוימות, התקשורת המגדלת גם מנחה את ההורה כיצד להעביר לילדו בצורה המכבדת את חירותו, ועם זאת יעילה, מסרים בנוגע לכיוונים ההתפתחותיים שההורה מעוניין שילדו יתקדם לעברם כמו גם בנוגע לכיוונים התפתחותיים בהם ההורה מתוך דאגה לילדו לא היה רוצה שהילד יבחר.
מבחינתנו כאשר הורה מרגיש דאגה, חרדה, כעס, בושה או תסכול מתמשכים בקשר שלו עם בתו או בנו הדבר צריך לאותת לו שבתו או בנו כנראה בוחרים להתנהל בכיוון שההורה מעריך שלא ייטיב איתם.
במקרה הזה ההורה מתבקש לעצור ולהגדיר לעצמו מה הערך ההתפתחותי המיטיב שאליו רוצה שהילד יתקרב. האם הערך המיטיב הוא ערך של יכולת לקבל ולהעניק עזרה הדדית, האם הוא ערך של פיתוח היכולת להנות מעצמו ומהקרובים אליו, יכולת לעמוד בתסכול, יכולת לווסת חרדה, יכולת להעזר, פיתוח יכולת לפתור קונפליקטים, פיתוח היכולת להתמיד במאמץ, ועוד…
אחרי שההורה הגדיר לעצמו את הערך אליו הוא רוצה שהילד יתקרב הוא צריך לתת ביטוי לאחריותו שהילד יצטרף לערך זה באופן גלוי בצורה מאד בהירה אוטונומית, מכבדת ובפרט לא תוקפת, לא לוחמנית, אלא אכפתית. לא שיפוטית אלא סוביקטיבית, לא סמכותנית כופה משתלות אלא משחררת
כיצד ההורה יעשה זאת?
שני חידושים מרכזיים של התקשורת המגדלת הם הזיהוי שבכל קשר, וגם בקשר הורים –ילדים, השותפים לקשר יכולים להיות בנושאים שונים בעמדות יחס שונות זה כלפי זה. כאשר מדובר בהורים הרוצים לכוון את ילדם להימנע מהתנהגות, שעל פי הבנתם גורמת לו או לסביבתו נזק או לעזור לו לפתח כישורי חיים, הם עשויים לפגוש מולם ילד הנמצא באחת מהעמדות הבאות:
עמדה של שותפות, עמדה של התחשבות, עמדה של כדאיות ועמדה של אלימות. מיפוי העמדות האלה הוא החידוש הראשון של השיטה.
החידוש השני הוא ההבנה שכל עמדת יחס כזו מגיבה לצורת תקשורת אחרת. על מנת שהתקשורת תהיה אפקטיבית יש להתאים את צורת התקשורת לעמדת היחס של הילד כלפי המסר שההורה מנסה להעביר. הדבר דומה למקלט רדיו שבו יש תחנות וכל תחנה קולטת גלי רדיו בתדר מסוים. אם נשדר אל התחנה בתדר לא מתאים, השדר פשוט לא ייקלט. על אותו המשקל אם נשדר לזולת הנמצא מולנו בעמדת יחס מסוימת בצורת תקשורת לא מתאימה השדר לא ייקלט.
את מפת עמדות היחס וצורת התקשורת המתאימה על מנת להעביר מסר לכל עמדה אנו מכנים שושנת היחסים או מצפן היחסים.
קיימות 4 עמדות היחס באופן כללי
במהלך עבודת ההדרכה עם ההורים, המטפל עוזר להורים לזהות בעזרת שושנת היחסים באיזו עמדת יחס נמצא הילד מולם בנוגע לערך מגדל שהם מעוניינים לקדם, בהתאם לכך הם בוחרים את צורת העברת המסר לילד.
השימוש בשושנת היחסים עוזר להורים להעביר לילדם מסרים בצורה בהירה מותאמת ומכבדת, לא מזיקה ולא תוקפת אך עם זאת יעילה -אפקטיבית.
כאשר עמדת היחס של הילד כלפי הערך שההורה רוצה לקדם היא של שותפות, ההורה והילד שותפים לאותה מטרה ומעוניינים להתקדם ולהשיג אותה ביחד. במצב הזה המסר מועבר היטב באמצעות תקשורת רגילה ומזמינה.
עמדת היחס השנייה היא עמדה שנקראת התחשבות. כאן כבר נפתח פער בין ההורה לילד. לילד ולהורה יש סולם קדימויות שונה ומטרה שונה. יחד עם זאת מה שמאפיין את עמדת היחס הזאת זה שלילד אכפת מה ההורה מרגיש ורוצה. כאשר הילד נמצא כלפי ההורה בעמדת של פער ויחס של התחשבות, ההורה צריך להעביר את המסר בצורה של גילוי עצמי. ההורה צריך לחשוף את רגשותיו, בקשותיו או מגבלותיו ביחס לנושא הנדון על מנת לתת לילד סיכוי להיענות. שם המשחק הוא יצירת סביבה בהירה.
עמדת הכדאיות ההוגנת. כאן יש בין ההורה לבין הילד פער והילד לא נמצא מול ההורה בעמדה של התחשבות. מה שמעניין אותו זה האינטרס שלו. הילד מעוניין לקדם את האינטרס שלו במסגרת של כללי משחק הוגן המאפשרים גם להורה לקדם את האינטרסים שלו. סוג כזה של יחס קיים למשל בכל משחק תחרותי בין ידידים. אנחנו לא עסוקים אז להתחשב בשני אלא מעוניינים לקדם את המטרה שלנו ואף לנצל כול טעות של הצד השני לטובתנו כול עוד יש בזה הגינות ואין בזה אלימות. בדרך כלל הורים לא אוהבים לחשוב שילדיהם נמצאים מולם בנושאים מסוימים ביחס של כדאיות. הם מצפים שילדים יעשו דברים מתוך שותפות והתחשבות. אנו סבורים שמותר לילדים לעשות את הדברים לא רק מתוך זה שהם רוצים, אלא מתוך זה שכדאי להם. אם אני כהורה חושבת שחשוב שהילדים ישתתפו בניקיון הבית, מותר לילדים שלא יתחשק להם לעשות זאת, ושהם בכל זאת יעשו בגלל שיקולי כדאיות. כמו שאנחנו משלמים מיסים בלי שזה ידרוש מאתנו להזדהות עם תקציב הממשלה.
זוהי עמדת יחס חשובה מבחינה התפתחותית. יש ערך התפתחותי לאפשרות להיות מתחרים בעלי מטרות מנוגדות בתוך קשר של קרבה. זה מעניק לילד הכרה בעצמיות הנפרדת שלו, מאפשר לו לפתח כלים לא הרסניים לקידום האינטרסים שלו ומלמד אותו לספוג הפסדים בתוך קשר קרוב.
ילד שנמצא בעמדת היחס הזאת לא יגיב למסר מילולי שמבהיר לו מה הם צרכי ההורה בנושא הנדון שכן אין לו עניין להתחשב בהם. על מנת לשדר מסר המותאם לסוג זה של עמדת יחס יש צורך באקט תקשורתי. ההורה מכונן נורמה שמשנה את מאזן הכדאיות. ההורה מנהיג בבית כלל שמבטא ערך התפתחותי מיטיב והפסד קונקרטי מתאים וצפוי מראש שהוא תוצאה של אי כיבוד הכלל.
למשל: מי שעוזר בבית ומפנה מדיח רשאי להשתמש במחשב הביתי ומי שלא, מאבד את הזכות הזאת.
החוק איננו עונש ואיננו לקח אלא יוצר משמעות מווסת ומסדיר. הילד אז חי בסביבה צפויה ומוסדרת שבה הוא יכול להחליט איזה בחירות הוא רוצה לעשות וכמה הוא רוצה לשלם עבור בחירותיו. הוא יכול להחליט שהוא בוחר לא לכבד את הכלל ולשלם על כך את המחיר שנקבע. יחד עם זאת חשוב לזכור שחוק שכופה על הילד התנהגות ולא מאפשר לו בחירה אינו חוק מגדל.
בצד השמאלי של השושנה
עמדה אלימה במצב הזה האדם כופה על חברו/זולתו לשרת את המטרה והאינטרס שלו באמצעים שונים. העמדה האלימה כוללת שלוש תתי עמדות.
עמדת ביטול (או יחס של ביטול מנצל) עמדה בה האדם חוסם את האפשרות של הזולת לקדם את האינטרסים שלו באופן הוגן. – המסר להורה זה “אני לא סופר אותך”
עמדת אונס (יחס של אונס כלפי הזולת) בה התוקף מנסה באמצעות הפחדה או הפעלת כוח להכריח את הזולת לשרת את האינטרסים של התוקף ולוותר על האינטרסים שלו.
עמדת הרס (יחס של קץ והכחדה)– האדם מאיים לגרום או גורם נזק בלתי הפיך לקשר באמצעות איומי התאבדות, רצח או התנהגות הרסנית אחרת.
העמדה האלימה מזיקה במיוחד לילד התוקף. ילד התוקף באלימות את הוריו אינו יכול לפתח דימוי עצמי חיובי, הוא משאיר את עצמו ללא הורה עליו הוא יכול לסמוך ושעל הגנתו הוא יכול להישען (מכאן השילוב הלא נדיר שאנו פוגשים בקליניקה של ילדים שמצד אחד מתנהגים באלימות ומצד שני סובלים מחרדות קשות). במקרים רבים הילד מצדיק את עצמו ואת התנהגותו על ידי עיוות המציאות ודמוניזציה של ההורה או באמצעות פיתוח דפוסים סדיסטיים. כל האפשרויות הללו מעמידות את הילד בסכנה התפתחותית גדולה.
עמדה אלימה אינה לגיטימית בקשר בין אנשים וכאשר היא קיימת בקשר בין הורה וילד היא הופכת להיות מוקד העבודה של ההורה מול הילד עוד לפני עבודה על כל ערך מגדל אחר.
כיצד אם כן יכול ההורה להעביר מסר לילד שנמצא בעמדה אלימה?
להתנהגות אלימה, כלפי העצמי או כלפי האחר, יש להגיב באמצעות אקט תקשורתי ולא באמצעות מילים.
העברת המסר לא נעשית על ידי ניסיון להשתלט על התוקפן או להוכיח לו מי יותר חזק. העברת המסר של ההורה נעשית בדרך ששומרת הן על חופש ההורה להחליט על עצמו והן על החופש של הילד לעשות את הבחירות שלו על התוצאות המשתמעות מהן.
לילד הנמצא בעמדת ביטול ההורה מגיב באמצעות יצירת פסק זמן במהלכו ההורה באופן מותאם לגיל הילד ולסוג וחומרת הביטול מפסיק לתת לו שירותים שעד אז נהג לתת. הפסקת השירותים מבטאת את חוסר נכונותו של ההורה להמשיך להתנהל כרגיל כאשר הילד מונע מההורה את הזכות לקדם את האינטרסים שלו ואת מה שחשוב לו.
לילד הנמצא בעמדת אונס העברת המסר נעשית על ידי שימוש בחופש של ההורה לא להיות קורבן להתקפה. אחת הדרכים לכך היא שההורה שומר על מרחק מגן באמצעות התרחקות מהתוקף עם קבלת הסימנים הראשונית המבשרים את התחלת ההתקפה. ההתרחקות היא התרחקות מהמרחב הפיסי המשותף על מנת לא לאפשר את עצם התרחשות ההתקפה. אפשרות אחרת היא על ידי נוכחות שומרת של אדם אחר.
כאשר ילד נמצא בעמדה של הרס, נעשה כל מאמץ להציל את חייו או את חיי ההורה. רק במצב הזה אין אנו מותירים בידו אפשרות לעשות את בחירותיו שעלולות להיות קטסטרופאליות.
חשוב מאד להדגיש שכאשר מדובר בדפוס מתמשך, כל המסרים המעוברים בהתאם לערך המגדל אליו אנו מכוונים ובהתאם לעמדת היחס של הילד מועברים על קר
ולסיום,
התנהלות בהתאם להנחיות התקשורת המגדלת מבטיחה שהכיוון אותו מתווה ההורה יהיה ברור,
שאופן העברת המסר יהיה מותאם לעמדת היחס של בה נמצא הילד כדי שהמסר יקלט,
שכבודו של הילד ישמר
ושההורה והילד, כל אחד מהם יהיה במלוא האוטונומיה לעשות בחירות ולשאת בתוצאות של בחירות אלה.
אני מקווה שגם אלה שלא מכירים אייכה בכלל הצליחו לקבל מושג ראשוני על השיטה ואני מניחה שבהמשך היום תקבלו המחשה של השימוש בשיטה וזה יעשה יותר בהיר ומובן.