תפקידה המורכב של התקשורת הבין-אישית כמשפיעה על ההתפתחות
גישת “אייכה” מיסודו של ד”ר איתן לבוב עוסקת בין השאר, בהבנה של דפוסי תקשורת כביטוי ליחסים האינטר- סובייקטיביים בין הורים לילדים ובהקנייתה של שפה חדשה, “מגדלת”, על מנת להביא להתפתחותם של יחסים אלה.
תקשורת מילולית ובלתי מילולית היא המרחב בו ניתן ביטוי ליחסים הבין-אישיים בין ההורים לילדים כפי שהם מתקיימים בזמן נתון, וחשוב לא פחות, היא המרחב מתוכו יולד שינוי ביחסים אלה, במידה ואחד מהצדדים מבקש לשנותם.
השפה, מתרחשת בנקודת המפגש בין העצמי לאחר, מפגש המשפיע על שני הצדדים המעורבים, על יחסם לעצמם, לאחר ,לקשר ביניהם ואף לנושאים רבים שהם לכאורה מחוץ לקשר זה.
מאחר ואנו “מייצרים” תקשורת מרובה בכל יום (אם איננו נזירים במערה..) וחשופים לתקשורת בין-אישית רבה בכל יום, אנו מפתחים לעיתים סוג של קהות ו”התרגלות” שמונעת מאיתנו לקלוט באופן עמוק אילו “חומרים” מועברים מצד לצד ומהי השפעתם. בדומה לגוף האדם שבין אם אנו סופרים קלוריות ובין אם אנו נמנעים מכך, מחשב את מניין הקלוריות בעצמו ואף מסווג את חומרי התזונה למועילים ומזיקים, כך נפש האדם, מגיבה לתקשורת בין-אישית ו”מחשבת” אם היא מזינה ומגדלת או מחלישה ופוגעת. כפי שראוי לעצור ולבדוק את תזונת האדם בעיקר אם בריאותו או חוסנו נחלשו, כך נכון לעצור ולבדוק לעומק דפוסי תקשורת אם אנו מזהים שבריאותו הנפשית או חוסנו הנפשי של ילד הם בתחום הסיכון. במקרה כזה נמליץ על “דיאטה” תקשורתית מסוימת, הנקראת “שפה מגדלת” . תכליתה, ממש כמו תזונה קפדנית מאד שמכתיבים רופא או דיאטנית, היא להשיב את הדברים לאיזון ולאפשר לגוף/ לנפש להשתמש במנגנוני הריפוי והצמיחה הטבעיים מבלי להזיק להם ולהכשיל אותם. כשהגוף מוחלש או הנפש אינה מאוזנת, אפילו מינון בלתי מזיק לכאורה, שאחרים “מעכלים” אותו חיש קל עלול לעכב תהליכי צמיחה והתפתחות. בשורות הבאות אני מבקשת להציע לכם מידע המאפשר לאתר דפוסי תקשורת העשויים להזיק במצבים מסוימים ומומלץ לפיכך להפחית מאד את השימוש בהם.
מומלץ לבדוק את ה”תזונה” התקשורתית במצבים הבאים:
1.כשתפקודו של הילד אינו כמצופה מגילו.
2.כשהילד פוגע בעצמו או בסביבתו . (כולל הזנחה ופגיעות קלות יחסית).
3.כשההורה מודאג או סובל בקשר עם ילדו.
מה נבדוק?
1. חודרניות ופולשניות הורית-
תחת כותרת זו נכלול כל תקשורת הורית “החודרת” את האוטונומיה של הילד, באופן שאינו תואם את גילו או מצבו. חודרנות הורית עשויה לנבוע מדאגנות, חרדה, שתלטנות, אימפולסיביות וסיבות נוספות.
ביטוייה- התקפה מילולית על הילד, כפיית עמדות ההורים על הילד, מתן עצות ללא בקשה, הגשת עזרה ללא שת”פ של הילד, הצפת הילד במלל, היעדר כבוד לפרטיות הילד , הגדרת הילד וקשייו טוב ממנו עצמו.
מחיריה- התכנסות של הילד, נסיגתו פנימה, היאטמות, התעלמות ממבוגרים, איתור דרכים בלתי אדפטיביות לביטוי אוטונומיה, פגיעה בתחושת ערך עצמי, חשש להתנסות ולהתמודד עם קשיים ואתגרים בשל פחד מפני הכישלון והביקורת, משאלות לנקמה והכנעה.
2. נסגנות והימנעות הורית-
תחת כותרת זו נכלול כל תקשורת הורית שהיא נסוגה, נמנעת, מוותרת על ביטוי עצמי והגנה עצמית. הורות המאפשרת לילד השתלטות או ניצול או חוסר כבוד כלפי האוטונומיה של ההורה, ומאפשרת חוסר התחשבות בהורה או ברגשותיו.
ביטוייה- כניעה הורית לתביעות הילד גם כשהן מופרכות, היאלמות מול התקפות של הילד, ניתוק בין התנהגות הילד לזכויותיו , החלשה הדדית של ההורים או החלשת אחד ההורים על ידי השני, ההורים פועלים מתוך פחד ואיום, חזרה אוטומטית לשגרה לאחר משבר.
מחיריה- היעדר שליטה עצמית של הילד, קושי של הילד להכיר בגבולותיו ומגבלותיו, השחתה מוסרית, דימוי עצמי מבולבל ומחורר, חוסר אמון של הילד בעצמו, שנאה עצמית, אשמה, חיפוש דמויות סמכות מחוץ לתא המשפחתי (גם שליליות), השתמטות ממאמץ ואחריות.
3. בלבול הורי-
תחת כותרת זו נכלול תקשורת הורית המבלבלת את הילד, הסובלת מסתירות פנימיות, המדברת בשני קולות או יותר, שאין בה עקביות, שאין בה בהירות, שאין בה דרך וכיוון. הורות הסובלת מטשטוש וערפול של המסרים, שאין בה יכולת להתחייב לאמירה ברורה ולעמוד מאחוריה.
ביטוייה- פער בין מילים למעשים, איומים ואזהרות ללא מימוש, מאבק בין ערכים הוריים ללא הכרעה, פערים בלתי מגושרים בין ההורים נשואים או גרושים, הזדהות יתר עם הילד, קושי להציג תג מחיר להתנהגות לא מתאימה, חוסר התאמה בין הצהרות ערכיות להתנהגות ההורה בפועל.
מחיריה- ילד אבוד, חסר התמצאות במרחב האישי והבין-אישי, עסוק ב”הימור” מתמיד, לוקח סיכונים מחושבים ובלתי מחושבים, מחפש דרך לגלגל אשמה אל האחר, מניפולטיבי, מנצל “סדקים” בין המבוגרים , סובל מרמת חרדה גבוהה.
“שפה מגדלת” תכליתה להחליף את דפוסי התקשורת שהוזכרו ולקדם שפה מכבדת, המספקת הגנה למשתמשים בה מבלי לגלוש לחודרניות מחד או להימנעות מאידך. היא בהירה, עקבית ומתאימה בעוצמתה למצב היחסים בין הילד להורה.