הרצאה ביום העיון של מכון כיוונים נוספים.
חדשנויות בתחום הדרכת ההורים מצפן, שפה וסמכות
ההרצאה כולה תעסוק בערוץ הכדאיות ולפיכך לאורכה היא מנסה לעשות שני דברים – גם להסביר באופן שיטתי את העקרונות והפרקטיקות הקיימות בערוץ זה וגם להדגים זאת ברוב המקרים דרך החיים הבית ספריים.
ברצוני להקדים ולומר כי ביסוד כל הפעולות וההתערבויות שלנו עומדת ההנחה כי המבוגר האחראי על גידולו של הילד והילד נמצאים בקשר. זה לא עומד בספק כשמדובר בהורים, זה נתון, אלא אם כן יש פתולוגיה. אך בבית הספר או אפילו בגן אפשר לשמוע לא פעם – אני כבר לא בקשר איתו, אין ביננו קשר ממש… בבית הספר אי אפשר לפעול באופן מגדל במצבי פער בלי לבסס משהו בקשר. בלי קשר אין התחלה. איך מסייעים למורה או גננת או מנהלת לבסס קשר גם כאשר יש תסכול, ופערים וקשיים ומה לא – זה משהו שאני מאמינה שכולכם כפסיכולוגים חינוכיים יודעים לקדם. מה גם שבמקרים רבים המורה או הגננת משקיעה המון בתוך הקשר – משוחחת, עוזרת, מבקשת, מקשיבה, מצ’פרת. מה שאנחנו באים ואומרים באייכה – ניתן לכם כלים לעשות משהו מגדל ואפקטיבי כאשר אין הדדיות בקשר, כאשר המורה משקיעה והילד לא נענה – אייכה מציעה דרך התנהלות אחרת, משהו שלא נוסה קודם.
כפי שאנו כבר חוזרים ואומרים – אחת המטרות המוצהרות של השפה המגדלת היא ליצור תנאים אופטימליים לצמיחתה ולהתפתחותה של אחריות. תהא אשר תהא עמדת היחס של הילד כלפי המגדל ביחס לנושא מסויים שהמגדל מנסה לקדם – התגובות שלנו נועדו לייצר תנאים להתפתחותה של אחריות הגדל על עצמו, יכולותיו וקשייו, והיחסים שהוא מייצר עם סביבתו.
כבר בהרצאה הקודמת על כל שושנת היחסים הסברתי מהי עמדת יחס של כדאיות. . אחזור ואבהיר בקונטקסט של יחסי מורה תלמיד:
כאשר הילד אינו בעמדה של התחשבות אלא של כדאיות, הילד עסוק במה שכדאי לו,נוח לו, מעוניין לקדם את האינטרס שלו. הוא לא עסוק במה שמענין את המבוגר, את המורה ברגע זה. העובדה שלמורה, האדם שמולו מפריע משהו, , או שחשוב לה משהו, לא גורמת לו, להתאים עצמו אליה.. הוא עסוק בטובתו שלו. ויחד עם זאת, כשהילד נמצא בעמדת יחס של כדאיות, אנו מדברים על ‘כדאיות הוגנת’, צמד מילים שמשמען שעדיין לילד ולמורה יש יחסים שיש בהם הגינות – “יחסים פיריים” עם מי שאיתי ומולי – הילד מבין, או חש, או זו החוויה הפנימית שלו שגם הצד השני זכאי לפעול , ולגיטימי שיפעל על פי מה שטוב לו. הגינות משמעותה הכרה בזכויות המוכרות והמוסכמות של הצד השני לקדם את מטרתו כמובן הלא אלימה. (אגיד בסוגריים שכשהילד שולל את הזכות של הצד השני לקדם בהגינות את מטרתו, הוא לא סופר אותו בעצם ועמדת היחס שלו כבר אחרת – והוא עובר לעמדות יחס אלימות עליהן יורחב כמובן בהמשך.)
ביחסים משמעותיים – בבית, בזוגיות ועם ילדנו, בבית הספר ואפילו במקומות עבודה אנחנו לא אוהבים לחשוב שאנחנו נמצאים בנושאים מסוימים ביחס של כדאיות. רובנו היינו רוצים שנגיע בכל דבר וענין להסכמות, נרצה דברים דומים, נרגיש שותפות. בודאי שאנו מצפים שילדנו, שבהם אנו משקיעים כל כך הרבה משאבים, אהבה חום והתחשבות – יעשו דברים שחשובים לנו מתוך שותפות והזדהות.
אך יש פה גם טעם לפגם – אם אני רוצה שתמיד הילדים שלי יקבלו את האופן שבו אני רואה דברים או שיסכימו עם כל מה שחשוב לי – יש בזה משהו שרומס או מתעלם משונותו של הילד ממני. אם אני רוצה שבתוכו הוא יהיה כמו שאני רוצה – זה חוסר יכולת שלי לקבל שהוא –הוא, ויש לו סדר יום משלו. באייכה אנו סבורים שמותר לילדים להענות לנו המבוגרים המנסים לקדם את התפתחותם לא בהכרח מתוך זה שהם רוצים, אלא מתוך זה שכדאי להם. אם אני כהורה חושבת שחשוב שהילדים ישתתפו בניקיון הבית, מותר לילדים שלא יתחשק להם לעשות זאת, ושהם בכל זאת יעשו בגלל שיקולי כדאיות. כמו שאנחנו משלמים מיסים בלי שזה ידרוש מאתנו להזדהות עם תקציב ממשלה . ואם אני כמורה בכיתה רוצה שהילדים יכנסו בזמן לשיעור ולא יטפטפו פנימה, כי אני זקוקה כמורה להתחלה מסודרת ללא הפרעות וזו ההתחשבות שאני מצפה מהם, זה לגיטימי שהם ממש לא יבינו מה בדיוק הבעייה שנכנסים גם אחרי חמש דקות, לא יזדהו עם הקושי שלי, ועדיין , אם אני אהיה בהירה שאצלי זה לא אפשרי ויהיו הפסדים הכרוכים באי עמידה בכלל הזה – הם ישתפו עם זה פעולה .
יתר על כן –
עמדת יחס של כדאיות היא לא רק ענין פרקטי, או הרע במיעוטו אלא בעלת ערך בפני עצמו, מדוע?
מלמדת ומפתחת תפיסת מציאות – נבנית ההבנה והקבלה של הקשר בין מה שאני מחולל או איך אני מתנהג לבין תוצאות – האופן בו העולם מגיב אלי.
מפתחת עצמיות נפרדת ומובחנת – להיות במערכת יחסים בה יש שני סובייקטים בעלי מטרות מנוגדות בתוך קשר של קרבה מעניק לילד הכרה בעצמיות הנפרדת שלו, מאפשרת לו לפתח כלים לא הרסניים לקידום האינטרסים שלו ומלמדת אותו לספוג הפסדים בתוך קשר קרוב.
מלמדת ומפתחת חוסן – כלומר לחוות חוויה של הפסד , אובדן של משאב שעמד לרשותי מבלי להתרסק, מבלי שהאיזון הנפשי מופר לאורך זמן.
מלמדת על העולם – לא תמיד העולם מותאם אלי ואל צרכי, אני צריך להתאים את עצמי אל העולם גם אם לא בא לי ולא נוח לי, והחוויה הזו אפשרית אצלי מבלי שתעורר זעם או הסתגרות.
כיצד נראה האקט התקשורתי בערוץ הכדאיות ? מהם העקרונות המנחים בתוך ערוץ תקשורת זה :
צורת התקשורת המתאימה במקרה שהילד נמצא בעמדת יחס של כדאיות הוגנת איננה קריאה לשותפות וגם לא גילוי עצמי. אין טעם לחשוף רגש, צורך או מגבלה של המגדל כי הילד מרוכז בעצמו ובמטרה שלו. אם אני המורה אני לא אשתף ברגשותי, לא אומר שעצוב לי ש.. או שקשה לי ש.. גם לא נגיד שאני לא מסכימה למשהו – מכיון שכל זה נמצא בערוץ ההתחשבות -שניסיתי לתקשר בערוצים אלו וראיתי שאין לזה כל השפעה, או שמתוך הכרות עם הילד, אני מניחה הנחה מושכלת ששפה כזו פשוט לא תדבר אליו. לא תייצר אפקט בעל משמעות, אני לא אראה מספיק – המגדלור ואורו אינם גבוהים מספיק, ובהירים מספיק.
ואם כך הדבר – המגדל מנהיג כלל או חוק שמבטא ערך התפתחותי מיטיב ולצידו והפסד מתאים וצפוי שהוא תוצאה של אי כיבוד הכלל. זה שלב חשוב מאוד. על קר, ובאופן שהוא רלוונטי לא לילד אחד בלבד אלא הוא מתאים לכולם בכיתה המורה מנסחת כלל שמסדיר התנהגות ושברור מה הערך שעומד מאורי כלל זה. לדוגמא – הכלל הוא שעבודה עצמאית שקטה היא חלק מהשיעור או מיום הלימודים. לאחר הפעילות העצמאית, יש פעילות כיפית וקלילה. העבודה העצמאית השקטה היא היכולת אותה המבוגר רוצה לקדם כחלק מערך של עצמאות. ילד שיבחר לא לעשות עבודה עצמאית זו יפסיד את הפעילות הכיפית של הכיתה באותו היום . דוגמאות נוספות – תלמידי הכיתה מחולקים לזוגות של תורנים.. התורנות של הילדים כוללת דאגה לנקיון הכיתה במשך היום והיא מבטאת את הערך של אחריות ליצירת סביבה נעימה. תורנים שביום תורנות לא מילאו את מה שכלול באחריות שלהם יהיו תורנים גם ביום שלמחרת. הערך אותו מנסים לקדם הוא כאמור האחריות, וההפסד ברור..
השימוש באקט תקשורתי של כלל מגדל והפסד בצידו כדרך להעביר מסר לילד הנמצא בעמדת יחס של כדאיות אפשרי רק במקרים בהם המגדלים מוכנים לקבל את האפשרות שהגדל יכול לבחור למשך זמן מסוים שלא להתנהל בהתאם לערך המגדל ולחוות את ההפסד הכרוך בכך. אנחנו לא (!) עסוקים בענישה (שאליה מתלווה משהו תוקפני ונקמני וכועס) אלא מייצרים תוצאה במציאות שתהפוך את ההתנהגות של הילד ללא כדאית ולא נוחה, שהוא יפסיד משהו מהדברים שהוא מקבל באופן רגיל בתוך הקשר ביננו משהו שמנכיח את אי שביעות הרצון שלנו מהבחירה שלו לנהוג כפי שנהג. אנו רוצים שהילד יתפתח בסביבה צפויה ומוסדרת שבה הוא יכול להחליט איזה בחירות הוא רוצה לעשות וכמה הוא רוצה לשלם עבור בחירותיו. חוק שכופה על הילד התנהגות ולא מאפשר לו בחירה אינו חוק מגדל. לדוגמא …
המגדל מיידע מראש את הילד על הכלל החדש שהוא מנהיג בבית או בכיתה ועל ההפסד הצפוי למי שלא מתנהל לפי הכלל. זאת על מנת שהילד יהיה חופשי לעשות את בחירותיו. כלומר לילד יש חירות, חופש לבחור לשלם את המחיר, לחוות את ההפסד ועדיין להמשיך להתנהל כפי שהתנהל כל הזמן. כפי שאמרתי כבר קודם – הנחת העבודה שלנו היא שבאופן עקרוני הילד מקבל את העובדה שיש לנו אחריות כמגדלים וכי חלק מהאחריות שלנו היא לא לוותר על מה שחשוב ויקר בעיננו להתפתחותו, והוא למעשה בודק אותנו אם אנחנו באמת רציניים בעניין הזה. הבדיקה זו כרוכה באי נוחות עבורנו כמגדלים –הילד כאילו אומר – בואו ונראה אם פיך וליבך שווים. אביא דוגמא מחיי בית הספר – ..
ההפסד הוא משאב של המגדל אשר ניתן באופן רגיל לילד כאשר מתקיימים יחסים של הדדיות, ואשר נגרע לזמן קצוב וידוע מראש. אבן יסוד בשיטה של אייכה היא אפס אלימות ותוקפנות מצד המבוגר, וזה אומר שאיננו לוקחים לילדים דבר שהוא שלהם – לא מגופם, לא ממה שניתן להם והוא שלהם וברשותם. ולכן ההפסדים שהילד יחווה באים רק ממה המבוגר נותן בתוך הקשר והוא בפירוש שלו – הזמן של המבוגר, הרשות של המבוגר, הקשב של המבוגר, תשומת הלב והעזרה של המבוגר, כספו של המבוגר ועוד ועוד ועוד. כשמדובר ביחסי הורים וילדים יש אין ספור משאבים הוריים העומדים לרשותו של הילד – אך שייכים להורה. בבית הספר התמונה יותר מורכבת אך גם כאן יש לא מעט משאבי מבוגרים הניתנים לילדים – ואנו באים ואומרים – ביחסי כדאיות בואו נסתכל על זה מחדש. האם אני אשב לשיחות ארוכות עם ילדה בכיתה ה’ גם כאשר ההתנהגות אותה אני רוצה שתשנה חוזרת ונשנית כל זמן ? האם אשב שוב ושוב לעזור לילד שמגיב באדישות או בהתעלמות לנסיונות הסיוע שלי ?
לא אחת , מורה או גננת שדוקא משקיעה לא מעט בילדים, תתתעיף ברגע מסוים, תחוש תסכול רב והתגובה על חוסר ההדדיות מצד הילד תביא לתגובה מענישה, מעליבה, מתפרצת, כאשר ברור שגם זה לא יעזור ואולי יזיק.
עונשים בדרך כלל מצמצמים האוטונומיה של הילד , את זכותו לבחור, או שהם מקטינים אותו ומעליבים . לא אחת נכנסים בבקום הזה למאבק כוחות ושם המבוגר תמיד מפסיד מכיון שמבוגר טוב דיו ישחק משחק הוגן והילד ישחק איך שבא לו. האפשרות הכוחנית לא זמינה לנו ואם אנחנו נכנסים למקום הזה מראש הפסדנו.
ההפסד צריך להיות כזה שהוא משנה את מאזן הכדאיות אפילו במידה מינימלית. החוק או הכלל מנוסחים עד כמה שאפשר באופן פוזיטיבי והענות להם מכילה בתוכה תוצאה חיובית , לדוגמא – במקום -אם לא תתארגני בזמן, לא אסיע אותך לבית הספר, אנו רוצים ליצור חוויה ומשעות אחרת לגמרי ” ביום שבו את מוכנה בשבע וחצי אני בשמחה רבה מסיעה אותך לבית הספר! ” או בכיתה – …… ..
יהיה משהו בהתנהלות המגדל שיתממש או יתקיים כאשר ההתנהגות הרצויה התבצעה. מה הילד ומה ובמה הוא זוכה ומרוויח צריך להיות משמעותי.
האכיפה,המימוש של החוק המגדל צריכה להיות פשוטה , עקבית, וזמינה בגבולות האוטונומיה של המגדל . מה זה אומר – חוק וסדר הינם דברים עקביים שחוזרים על עצמם, כמו במשחקי ספורט או באזורי חנייה, והוא תמיד מכיל בתוכו רווח והפסד. אני מרבה לאחרונה לחנות בתל אביב וקוראת טוב טוב את השלטים. מאוד ברור – משעה זו עד זו- את יכולה לחנות כאן, אך משעה זו ואילך רק אם יש לך תו חנייה של האזור. מנוסח פשוט וחיובי ואותו נוסח חוזר על עצמו בכל מקום. וגם מה שמותר ומה שלא מותר ברור מאוד וההפסד במידה ואינני נענית לזה ידוע מראש ואפילו אינו כתוב על השלט. פעם ניסיתי לחנות במקום מסוים, לא היה ברור אם זו מדרכה או מפרץ לחניה. עבר משהו ואמר – פה זה 500 שקל. כלומר – זו מדרכה, וזה יהיה ההפסד אם תחני כאן. ודוגמא מבית הספר –
שאלה לקהל – “כשאתה רב עם אחותך אתה צריך ללכת לחדר – מדוע זה חוק לא מוצלח ?
שאלה לקהל – כשאת מאחרת שלוש פעמים את צריכה להביא פתק מהמנהלת – מדוע זה חוק לא מוצלח?
התוצאה צריכה להיות כזו שאנחנו שלמים לחלוטין עם המימוש שלה, ומקובלת על המבוגרים השותפים להתפתחות הילד. כלומר – ההורים בבית, או הגננת והסייעת בגן, המחנכת ורכזת השכבה. התוצאה צריכה להיות משהו מעובד שהמבוגר יכול לאכוף אותו בלי שזה יהיה מאוד קשה עבורו ולא יוכל לעמוד מאחוריו.
חוק אינו התניה. אייכה אינה שיטה ביהוויוריסטית ואינה עסוקה במתן פרסים על התנהגות טובה, ובסנקציות על הילד כשההתנהגות אינה מתאימה. מה שמשותף לאייכה ולעיצוב התנהגות היא ההבנה שצריכה להתרחש למידה שיש התנהגות רצויה ויש התנהגות שאינה רצויה, ושהלמידה הזו מתרחשת באמצעות ובעקבות תגובת הסביבה להתנהגות . באייכה התנהגות רצויה תוביל לקבלה של משהו שההורה רוצה לתת והילד רוצה לקבל – (הסעה, הקשבה, דמי כיס וכו’ וכו’. התנהגות לא רצויה תוביל לאי קבלה של משהו כזה. בנוסף הן הנתינה והן ההפסד נתפסים בעיננו כחלק ממשמעות עמוקה שאנו מביאים לידי ביטוי – יש יכולת אותה רוצים שהילד יפתח, יש ערך התפתחותי שחשוב לנו לקדם ושאותו מתקשרים לילד. החוק או הכלל הוא תמצית בהירה של מסר מאוד עמוק בעל משמעות עמוקה בשבילי המגדל. מהי המשמעות הזו ? האם אני יודעת לתקשר אותה ?
התנהגויות אלימות אינן יכולות להיות מטופלות דרך ערוץ זה. מדוע ? כי בכדאיות מתאפשרת חצייה חוזרת של הגבול, או הפרה של החוק בכפוף ל”תשלום הקנס” , ואין הדבר כך כאשר ההתנהגות אלימה או פוגענית. לא מחוקקים חוקים מסדירים לגבי התנהגויות אלימות או פוגעניות או לא מוסריות. אלו למעשה חוקים במרחב ה”אזרחי” בהבדל מחוקים במרחב הפלילי. אנחנו אומרים ההתנהגויות הללו אפשריות אבל יהיה קנס.. ההתנהגויות שנכנסות תחת הכותרת ‘כדאיות’ הן התנהגויות מפריעות ולא רצויות בעינינו אבל לא בנפשנו. כמו במציאות החיצונית – אפשר לשלם קנס או לפצות בעזרת תשלום על הפרה של חוקים אזרחיים – חנייה, תשלום מיסים, פגיעה לא מכוונת ברכוש כמו בתאונה למשל, אך אין קנסות על עבירות פליליות. [כיוצא מן הכלל הזה לעיתים אנו בוחרים לטפל באלימות בגיל הרך באמצעים של ערוץ הכדאיות אך על זה יורחב בימים הבאים. ]
אם לתמצת מאוד את הדברים עד כה – כאשר ילד נמצא מול ערך התפתחותי שהמגדל מנסה לקדם בעמדת יחס של כדאיות אנו מעמידים לרשות המגדלים כלים אפקטיביים להעברת המסר המגדל באמצעות יצירת כלל מגדל. לסיכום הנאמר עד כה, הקריטריונים ליצירת חוקים וכללים אפקטיביים הם –
החוק אינו אישי – הוא מבטא ערך מיטיב מובן שחל על כל בני הבית או ילדי הכיתה או לפחות על חלקם;
החוק מסדיר התנהלות ויחסים ומנוסח באופן חיובי.
התוצאה או ההפסד אינם מגבילה את האוטונומיה של הגדל, אלא נותנים ביטוי לאוטונומיה של המגדל. התוצאה צריכה להיות מוגדרת במקסימום בהירות.
אפשר ליישם את החוק בפשטות, כך שכל אחד יוכל לדעת האם הוא כובד או הופר
על המגדל להוציא אל הפועל את ההפסדים הכרוכים באי כיבוד החוק באופן מכבד וענייני, ללא תגובות נוספות מצידו. אם קיים חשש שעלול להתפתח מאבק כוחות סביב יישום התוצאות, החוק אינו ישים ויש לבדוק מחדש הן את החוק עצמו והן את עמדת היחס של הגדל.
המגדל מנסח את החוק והערכים העומדים מאחוריו באופן שמתאים לשפתו ולתרבותו.
ההוצאה אל הפועל של התוצאות תתקיים בכל המקרים.
בתמצית – מה חשוב בחוקים ? עקביות ! מידתיות ! החיבור לערך.
מתי אנו יודעים שהילד אינו נמצא באזור הכדאיות הוגנת – כאשר לא חלה הפחתה בהתנהגות הלא רצויה.
מה עלינו לבדוק אז –
האם החוק אכן תואם את הערך המגדל שנבחר?
האם החוק נוסח בבהירות מספקת ?
האם קיימת עקביות?
האם ההפסד אכן משנה את מאזן הכדאיות?
האם המגדל חדל את השימוש ב”פניות רגילות” סביב הנושא שבפער? יורחב בהמשך.
ואם כל התנאים הללו כן התקיימו ולא מתרחשת התפתחות, הסדרה, רגיעה, ילד אכן אינו בעמדת יחס של כדאיות אלא באזור של אלימות. מערכת הבהירה של כללים והפסדים נילווים לא תהיה עבורו מרגיעה ומסדרת, לא תעזור לו להבין את העולם ולדעת איך להתנהל והוא יחווה אותה כמשפילה וכמכניעה. הילד אינו יכול כרגע לקבל את המציאות שיש מבוגר אחר ואחראי שקובע את סדר היום ושערכיו הם אלו שמובילים את המרחב המשותף של מה אפשר ומה אי אפשר, ולמעשה מבטל את המבוגר ומפטר אותו מעמדת האחריות שלו כלפיו. זה מעביר אותנו אל הצד השמאלי של שושנת היחסים ועל זאת בפעם אחרת.
תודה רבה